הנפה, זו סיפור אהבה

שמי ערן בניטה, בן 41 נשוי לאישה מדהימה ואב לשלוש נסיכות.

סביב גיל 5 התחננתי להוריי שאני רוצה לגו מנוף, בתקופה של אז לגו בהחלט היה מותרות… לבסוף הוריי השתכנעו וקנו לי.

ילד בן 5 יושב בחדרו ימים שלמים מבלי לאפשר לאף אחד לעזור או לגעת בלגו שלו(המון חלקים ודף הוראות בסינית). זה היה הלגו הראשון שלי, לגו מנוף עם זרוע וכבל שנוסע ומאותו הרגע הלגו היה מושא גאוותי כאלפי מדליות שתלויות בחדרי נתתי לו פינה בחדר ויחד עם זאת פינה ענקית בליבי.

עברו השנים ובגיל 15 הגיע רגע משמעותי , בפעם הראשונה בחיי התיישבתי על מנוף, מנוף אמיתי, עטפה אותי התרגשות, הלב שלי פעם בחוזקה , לא רציתי להיפרד מהמנוף ולרדת ממנו ונזכרתי בילד הזה בן ה-5 שכל כך התרגש מלגו זאת היתה בול אותה ההרגשה.

וכך כל יום אחרי הלימודים מצאתי את עצמי באתרי בנייה מתבונן איך המנוף עובד, מה הוא מרים, מה הגבהים… ההתרגשות הזאת גרמה לי לביטחון עצמי ומעט חוצפה לבקש לעלות למנוף ולשבת עם המפעיל, קיבלתי המון "לא ילד" אך לא באמת ויתרתי ומהר מאוד אחרי הלימודים מצאתי את עצמי יושב בתוך מנוף ופשוט לא מאמין כמה בכל יום אני מגשים את החלום.

אחרי המון שיחות ושעות בקבינה של המנוף הבנתי שהחלום שלי מעט הולך ומתרחק כי אוכל להוציא רישיון מנופאי רק אחרי הצבא, הסתכלתי על חצי הכוס המלאה והבנתי שעד אז אני ארכוש ידע ואהיה מנופאי מלא בידע וניסיון.

סיימתי צבא ומיד הוצאתי רישיון, עליתי על כל סוגי המנופים: משאיות מנוף, מנופים הידראוליים , מנופי זחל מכניים, התנסיתי והתמקצעתי בכולם וכך במשך כמעט 20 שנה.

עשיתי עבודות קשות, מאתגרות והרגשתי שאני רוצה ואף שואף לבצע עבודות מיוחדות יותר, הבנתי שאני צריך לחפש את הסיפוק וההתרגשות בעבודות בדיוק כמו לפני 20 שנה שרק התחלתי.

גיל 40, כשכולם מדברים על המשבר גיל 40, בדיוק אז הבנתי שצריך להתחיל לגבש את הרעיונות ולמצוא את הסיפוק החדש את ההתרגשות הזאת של אותו הילד בגיל 5.

מהמון שנות ניסיון בענף המנופים ידעתי שבמקצוע הזה ישנן עבודות שפשוט לא ניתן לעשות עם הכלים שקיימים בשוק והחלטתי שאני הילד בן ה-5 שהמקצוע בחר אותו חייב למצוא פתרונות הנפה!

רכשתי כלים שעבדתי עליהם ימים כלילות עם מהנדס צמוד והיום בגיל 41 הגשמתי את החלום שלי  ובדרך לעוד המון לקוחות.

כך נולד :בניטה פתרונות הנפה"