בניטה פתרונות הנפה

סביב גיל 5 התחננתי להוריי שאני רוצה לגו מנוף, בתקופה של אז לגו בהחלט היה מותרות… לבסוף הוריי השתכנעו וקנו לי.

ילד בן 5 יושב בחדרו ימים שלמים מבלי לאפשר לאף אחד לעזור או לגעת בלגו שלו (המון חלקים ודף הוראות בסינית). זה היה הלגו הראשון שלי, לגו מנוף עם זרוע וכבל שנוסע ומאותו הרגע הלגו היה מושא גאוותי כאלפי מדליות שתלויות בחדרי נתתי לו פינה בחדר ויחד עם זאת פינה ענקית בליבי.

עברו השנים ובגיל 15 הגיע רגע משמעותי , בפעם הראשונה בחיי התיישבתי על מנוף, מנוף אמיתי, עטפה אותי התרגשות, הלב שלי פעם בחוזקה , לא רציתי להיפרד מהמנוף ולרדת ממנו ונזכרתי בילד הזה בן ה-5 שכל כך התרגש מלגו זאת היתה בול אותה ההרגשה.

וכך כל יום אחרי הלימודים מצאתי את עצמי באתרי בנייה מתבונן איך המנוף עובד, מה הוא מרים, מה הגבהים… ההתרגשות הזאת גרמה לי לביטחון עצמי ומעט חוצפה לבקש לעלות למנוף ולשבת עם המפעיל, קיבלתי המון "לא ילד" אך לא באמת ויתרתי ומהר מאוד אחרי הלימודים מצאתי את עצמי יושב בתוך מנוף ופשוט לא מאמין כמה בכל יום אני מגשים את החלום.